אני, ברגע אחד מקבלת כווץ' בלב וברגע השני אומרת: "אוריקי, גם אנחנו מאוד רוצים שיהיה לך אח או אחות, אבל לא תמיד מה שאנחנו רוצים אנחנו מקבלים מיד ולפעמים זה לוקח זמן… אבל יהיה לך אח או אחות".
רגעים כאלה ודומים להם, היו חלק בלתי נפרד מאתנו במשך תקופה ארוכה במהלך טיפולי הפוריות ובשני תהליכי הפונדקאות שעברנו.
בסיטואציה כזו, הפיתוי לספר לילדה צעירה שאנחנו מנסים להביא את הדבר שעליו היא חולמת בעזרת פונדקאית, היה גדול מאוד, מתוך הצורך הרגשי שלנו לשתף אותה ולספר לה שהנה עוד מעט יהיה לה אח או אחות (בינינו מה זה "עוד מעט"? חצי שנה, תשעה חודשים, שנה, שנתיים, אולי יותר? לא נוכל לדעת. דמיינו אותה במצב כזה של חוסר ודאות…).
ההחלטה שקיבלנו היתה גם מושכלת ולא רק רגשית, במיוחד לאור העובדה שתהליך הפונדקאות הראשון שלנו ארך יותר משנה ולא הצליח.
שני דברים מרכזיים הנחו אותנו: האחד, היריון בטוח ומתקדם יחסית והשני, המקום הרגשי שבו אורי היתה בנקודת הזמן הנתונה (כדי לא ליצור עומס רגשי מיותר).
בכדי להכין אותה לעניין, מצאתי את הספר "משפחות, משפחות מיליון לפחות" של לימור טלמור. הספר מספר על סוגים שונים של משפחות, כתוב ומאויר באופן מקסים.
בספר יש עמוד אחד על פונדקאות, שאפשר לנו להשתמש במונחים פונדקאות ופונדקאית, להסביר אותו, לדבר עליו ובעיקר להראות לאורי שילדים יכולים להגיע לעולם בדרכים שונות.
כשהגיע הרגע וסיפרנו לאורי שעומדת להיוולד לה אחות בעזרת פונדקאית, היא מיד קפצה בשמחה ואמרה: "יההה, זה כמו בספר" ורצה מיד להביא אותו ולהראות לנו.
אבא: "זה בעצם אומר שתהיה לך אחות קטנה".
אורי: "נכון, אבל היא לא בבטן של אמא".
אמא: "נכון, אבל היא שלנו!".
אורי: "אבל איפה היא עכשיו? העברתם אותה?"
אמא: "כן, היא בבטן של סבטלנה ששומרת עליה ומגדלת אותה, עד שהיא תהיה מספיק גדולה ותהיה מוכנה לצאת ואז היא תמסור אותה לנו, כי היא שלנו!
הילדה הגדולה בתמונה זו הילדה הקטנה שעליה סיפרתי, שעברה איתנו את כל הדרך הארוכה הזו… הילדה ממנה אני לומדת את הדברים הכי חשובים בחיים!
הכלבה בתמונה – זו דונה שלנו, הבאנו אותה כגורה והיתה לשלושתנו כבייבי כשלא היה לנו ☺
למה כל-כך הרבה ספרים?
כי כל זוג וכל פונדקאית שמתחילים תהליך אצלנו ב"מעשה בראשית", מקבלים במתנה את הספר הזה, מתוך אמונה שהוא ישרת אותם בהמשך הדרך.
יום משפחה שמח!
ניצן.
