נוסעת ברכבת לפגישות בתל אביב, עולה בחורה צעירה חרדית עם תינוק בעגלה, נעמדת לידי,
אני מראה לה שהתפנה מקום במעבר, היא מתיישבת, אני עומדת לידה. מחייכות אחת לשנייה… מתפתחת שיחה בינינו על אימהות בעולם החרדי שלה ובעולם החילוני שלי. מרתק.
מביאה כאן רק חלק קטן מהשיחה בינינו
היא: כמה ילדים יש לך?
אני: שתי בנות. כמה ילדים יש לך?
היא: 4, הגדולה עלתה עכשיו לכיתה א' והקטנצ'יק שלי (מצביעה על העגלה) בן חצי שנה
אני: איזה כייף, מניחה שגם מאתגר?! וואוו ואת בת 26!
היא: כן קשה, יש לי ילדים שובבים… אבל באמת גם כייף לי. בנות כמה הילדות שלך?
אני: עשר וחצי ושלוש וחצי.
היא: באמת? למה? לא רצית עוד ילדים באמצע?
אני: רציתי מאוד, אבל זה לא הלך… הבת הצעירה שלנו, גילי, נולדה בתהליך פונדקאות אחרי שנים של טיפולי פוריות ושני תהליכי פונדקאות.
היא: אז היא בעצם קיימה יחסי מין עם בעלך… האשה הזו…
אני: לא (אני מחייכת…), הפרו במעבדה את הביצית שלי ואת הזרע של בעלי ולאחר שלושה ימים החדירו לרחם של הפונדקאית שלנו.
היא: סליחה שככה שאלתי, אני פשוט לא מתמצאת בזה.
אני: בטח, ברור, הכל בסדר. הרבה אנשים לא מכירים את התחום, לכן אני שמחה כששואלים.
היא: למי היא דומה?
אני: לנו, לי ולבעלי, לי קצת יותר (אני מחייכת ומזדקפת מבפנים)
היא: סתם שאלה, כשהיא כבר בהיריון, הזרע של בעלה לא מתערבב עם העובר שלכם??
בהזדמנות אחרת, אביא את המשך השיחה בינינו שארכה כשעה והיתה עבורי נעימה, משמעותית ומרתקת. לאחר שהאשה ירדה מהרכבת ישבתי לכתוב את כל השיחה.
השאלות שהאשה החרדית הזו שאלה, עולות אצל כל סוגי האנשים מכל רקע שהוא או מעמד כזה או אחר ובכל גיל!
אני שמחה על כל הזדמנות לשיחה כזו! מבחינתי עזרתי לאדם נוסף להבין, ולו במעט, מהי פונדקאות ובאיזו עוד דרך אפשר להביא ילדים לעולם.
