בצהריים, חם, מרכז תל אביב.
עולה למונית, בדרכי לפגישה עם זוג מקסים שמבקשים לבחון את האופציה של פונדקאות, כדי להביא ילד לעולם.
הנהג ואני מגלגלים שיחה על הא דא ו…פונדקאות.
נהג המונית: פונדקאות?! שמעתי על זה משהו… זה בעצם שבעלה של האישה מכניס מישהי אחרת להיריון, נכון?!
אני (בתחושה של "הולכת להיות פה שיחה מעניינת…"): לא, זה לא עובד ככה. לוקחים את הביצית של האישה והזרע של הגבר, מפרים במעבדה, מגדלים כמה ימים ומחדירים לרחם של הפונדקאית.
נהג המונית (נקרא לו נה"מ): אהה, אני מבין, אז מחדירים את הביצה לרחם של האישה.
אני: כן, לרחם של הפונדקאית.
נה"מ: אז הפונדקאית זה כמו קן שמחממת את הביצה ומגדלת אותה. הביצה זה של האישה ורק היא מחממת לה את זה, כי היא לא יכולה לחמם את זה.
אני: כן, היא בעצם נושאת ברחם שלה את העובר שלהם, היא מגדלת אותו אצלה עד שהעובר מוכן לצאת. כשהוא נולד, היא מוסרת אותו להורים שלהם הוא שייך.
נה"מ: ותגידי, לא יכול להיות דבר כזה שהיא תיקח את הזה, אין דבר כזה האא?!
אני: לא, לא יכול להיות כזה דבר, היא יודעת את זה מראש והיא עוברת תהליך ארוך לפני כן שמכין אותה לזה. היא עוברת גם אבחון פסיכולוגי מעמיק ובו בודקים שהיא מבינה את המשמעות של התהליך ושהיא מסוגלת לעבור תהליך כזה.
נה"מ: הביצית לא שלה, אז זהו, זה לא הילד שלה. רק היא גידלה אותו בתוך הקן.
אני (בחיוך): כן, בתוך הקן, כמו שאתה מגדיר, כל אחד מגדיר את זה אחרת, העיקר שמבינים.
נה"מ: כן, ככה זה נראה, הרי אין דבר אחר. הרי לא נכנסה להיריון מעצמה, אלא מביציה שהכניסו לה. זה לא היא שנכנסה להיריון, אלא הביציה נכנסה להיריון. עיקוף של הגוף. העיקר שכולם שמחים.
אני: כן בהחלט, הפונדקאית מגשימה להם את החלום לילד משלהם. הם משלמים לה כמובן.
נה"מ: ברור, היא עובדת, זה עבודה נקרא. היא משתעבדת לזה. יש כאלה שבטח עובדות בעבודה הזו ועושות את זה כמה פעמים.
אני: מותר לעשות עד שני תהליכים, ע"פ החוק.
נה"מ: אהה, יפה. אבל, את יודעת מה, פעמיים זה חתיכת כסף, זה שווה לה. היא צריכה להיות אישה שממש ככה, יש לה רחם והכל, אני מתכוון: פורייה טובה. יש כאלה מהאוויר נכנסות להיריון.
אני: לגמריי
נה"מ: אני יודע מה זה (צוחק), אני מכיר, היינו בסרטים האלה.
אני: כן? יש לך ילדים?
נה"מ: כן, יש לי, אבל לפני זה, יצאתי עם עוד נשים. היתה אישה אחת שאומרת לי שהילד שלה זה ממני.
אני: וואייי… וואייי…
נה"מ: זה, מה זה? זה גניבת זרע, בדיוק גניבת זרע. לא הכרתי בו.
הילד, אחרי 15 שנה, בא אלי יחד איתה והיא אמרה לו: "אתה רואה, זה האבא"…
המשך בהזדמנות אחרת…
צחוק, צחוק, אבל תראו כמה מחשבות מהותיות על תהליך פונדקאות הנהג הזה העלה.
הוא לא שונה וזה לא נדיר ועוד יותר מזה – על המטאפורה של הקן והביצה, שבה השתמש נהג המונית, נכתב ספר על פונדקאות "מי ידגור על הביצה שלי?".
כתבה אותו אישה יקרה בשם אטי שמידוב, שנולד לה ילד בתהליך פונדקאות.
אטי (אישה דתיה) חפשה דרך איך להסביר לילד שלה ושל אחרים מה זה פונדקאות, ולכן כתבה את הספר המקסים הזה.
שבת נעימה,
ניצן.
